You are currently browsing the category archive for the ‘החומה/הגדר/המכשול’ category.

ברור! זה נכון ומקובל בכל העולם שלמדינות מותר להגן על עצמן. הזכות להגנה עצמית היא מה שהתיר לישראל לפתוח במלחמות 67' ו-73' למשל. אבל מה, בגלל שכל אחד יכול לצאת למסע השתוללות ולהגיד שזאת "הגנה עצמית", החוק הבינלאומי מציב גבולות ברורים בנוגע לגבי הפעילויות השונות. את חלקן הוא מתיר, לחלקן הוא מציב מגבלות, ויש כמה שהוא אוסר לגמרי. בעיקר כאלו שפוגעות באזרחים של מדינה אחרת.

ובדיוק כפי שבית הדין הבינלאומי מגן על זכות ההגנה של ישראל, הוא גם דוחה את הדרכים שבהן היא בוחרת לעשות זאת.

זה לא ה"מה" אלא ה"איך".

ר' גם:

"החומה היא בכלל גדר ברובה"


החומר שממנו הגדר/חומה/מכשול עשוי/ה לא משנה, וזה לא חשוב אם ניתן לראות דרכו/ה. בין אם זה מיוצר מבטון, תיל דוקרני או גדר רשת, זהו מכשול המונע מפלסטינים גישה לדרכים, בתי ספר, בתי חולים, מקומות תעסוקה, שירותי ממשל, בני משפחה ומקומות קדושים. בנוסף, הגדר/חומה/מכשול נבנ(ת)ה באופן שבו מסופחים חלקי אדמה גדולים מהשטחים הפלסטיניים, תוך הפרה של החוק הבינ"ל.

למרות שיש לה מראה של "גדר" באזורים הכפריים, המכשול הוא מכשול בפני התנועה בדיוק כמו חומה. הגדר עם החיישנים, מלווה בכביש לסיורים, תעלות, מצלמות מעקב וחיישנים, שדות מוקשים, מגדלי שמירה, שערים חשמליים הנפתחים באופן לא סדיר, מסופים, נקודות בידוק, וגדר משנית. היא מייצרת שטח סטרילי של 680 קילומטרים אורך ו- 75 – 100 מטרים רוחב באדמות חקלאיות פלסטיניות ושטחים פתוחים. ר מיעוטה הוא חומת בטון בגובה של 8 מטרים, כפול מגובהה של חומת ברלין. אבל היא לא ישרה כמו חומת ברלין. היא סוגרת על ערים שלמות, שכונות עירוניות, עיירות וכפרים. כ-50,000 פלסטינים כלואים בין הגבול לחומה, ונדונים להתרוששות, נישול מהאדמות ומקורות המים שלהם, ובעצם לטרנספר (UN 2005). לכשתושלם, כ-260,000 פלסטינים ירותקו לצמיתות למובלעות קטנות ומוקפות, הכוללות 55,000 תושבים במזרח ירושלים, שהיא לכאורה חלק מירושלים המאוחדת. מן הצד השני של המכשול יסגרו יותר משני מיליון פלסטינים בגדה המערבית ב"קנטונים".

בטח, מה זה זמנית. כל כך זמנית שכבר שכחנו ממנה. ממש כמו שהכיבוש בשטחים הוא זמני…

אבל גם אם החומה עצמה היא זמנית, העובדות שקמות על הקרקע עלולות להיות קבועות. פלסטינים אולצו לעזוב כפרים, חוות ושכונות (למשל: ג'יוס, בלעין, בודרוס, ואדי פוקין וכו') שאליהם ההתנחלויות הורחבו. קרקעות לא עובדו והנזק הסביבתי לנוף הרגיש והמערכת האקולוגית של הארץ, גם הם הרסניים ובלתי הפיכים. החומה גם עוזרת למתנחלים-אידיאולגיים לשלול את זכויותיהם של תושבים תמימים: חלקים גדולים של קרקע הופקעו והתנחלויות הורחבו ב"צד הישראלי" של החומה, ולפי החוק העות'מאני (אשר חוקק לפני מאות שנים, אבל חל על הקרקעות בשטחים בתוקף צו צבאי), תוך שלוש שנים יאבדו את בעלותם על הקרקעות החקלאיות, בגלל שהן לא עובדו. הנישול והרישוש של קרבנות החומה הוא בלתי-הפיך, וכך גם העוולות והשנאה בהווה.

ועדיין לא הזכרנו את עלות הקמתה, יותר משמונה מיליארד שקלים שעלתה הקמתה (לא כולל פירוק חלקים שנבנו בלי צורך ביטחוני), את מחיר התחזוקה השוטפת, ואת עלות פירוקה(?) שגם הם בלתי ניתנים להשבה.

לקריאה נוספת:

אכן יש ירידה חדה בפיגועים מאז בנייתו. אך אם הירידה קשורה בבניית המכשול, עולות כמה בעיות לוגיות:

  • נכון לסוף 2009 נבנו רק 50.9% מהמכשול. כלומר, חצי מהמכשול כלל לא בנוי עדיין! זה בהחלט מעיד על כך שהירידה הדרסטית בפגיעה באזרחי ישראל כבר ב-2004(!), איננה קשורה למכשול, אלא בגורמים אחרים.
  • משרד הביטחון טוען שהיה זה המודיעין המשופר (סוכנים וציתותים) והפעילות בתוך הערים הפלסטיניות, שהביאו להפחתה בפיגועים.
  • גורם אחר, משמעותי ביותר, לירידה בפיגועים, הוא התשישות ברחוב הפלסטיני והקריסה הכלכלית, שדחפו להודנה החד צדדית שהכריז חמאס.
  • אפשר להוסיף לכל אלו גם את 9-12 אלפי הכלואים ששבתה ישראל, ברובם פעילים פוליטיים ולא מפגעים, שרוקנו והביסו את הרחוב הפלסטיני, בלי קשר לטרור או לגדר.
  • אם ניקח בחשבון גם את האפשרות להפגיז מעליה, לעבור דרכה (למשל בתעלות ניקוז) ומתחתיה (במנהרות), ולפגוע במתנחלים, הרי שאם היו רוצים – הפלסטינים היו יכולים גם לפגוע בנו גם אם החומה הייתה בנויה. כך שעצם זה שהם לא עשו זאת, מלמד שהסיבות הן אחרות.
  • דו"חות ממשלתיים מעידים על כך שרוב המפגעים בתוך ישראל עברו בכלל במחסומים, ולא בדרכים עוקפות.

אם החומה לא הייתה הגורם הראשון בהורדת כמות הנפגעים, אזי עלינו לשאול את עצמנו – האם הגדר מוסיפה לביטחון, או מזיקה לו בטווח הארוך.

לקריאה נוספת:

1) וואללה?! אז למה מספחים באמצעותה שטחים?

תראו, כל העולם מכיר בזכותנו לבנות גדר/מכשול/חומה, והדבר גם מעוגן בזכויותינו הבינלאומיות, ומאושש בפסיקות של בית הדין הבינלאומי. אבל כל זה רק אם החומה נבנית על הקו הירוק (או בתוכו), כמכשול ביטחוני אמיתי. אפשר להסביר את הצורך בחומה בסיבות ביטחון, ובוודאי גם להתווכח על כך, אבל בשום אופן לא ניתן להצדיק את סיפוח הקרקעות הפלסטיניות בתירוצים ביטחוניים, במיוחד כאשר השטחים שאותם היא מספחת אינם מועילים ביטחונית. מילא היה מדובר באחוזים בודדים, אבל אנחנו מדברים על חומה ש-80% ממנה עוברים בתוך הקו הירוק, ומפרידים בין פלסטינים לפלסטינים.

בשביל מה כל ההרפתקאה הזאת? הרי, אילו היינו בונים את הגדר על הקו הירוק, היא אפילו לא הייתה שנויה במחלוקת. ישראל לא הייתה עומדת בפני בית הדין הבינלאומי, אשר פסק שהחומה (לשון בית המשפט) איננה חוקית, גם בגלל שהיא מסיגה את השטח הפלסטיני, וגם בגלל שהיא מפירה את עקרון המידתיות: המידה של סבל שהיא גורמת לאוכלוסיה הפלסטינית היא בעליל לא-מידתית לדאגות הביטחון של ישראל – במיוחד בגלל שביטחון הוא לא המניע העיקרי מאחורי בניית החומה מלכתחילה. בית הדין הורה על פירוק החומה, פסיקה שאוששה על ידי העצרת הכללית של האו"ם, בתמיכת כל מדינות העולם (ובהן כל מדינות אירופה), כשמולן, כרגיל, ארצות הברית, ישראל, אוסטרליה ושני איי-שוניות.

ישראל החליטה להיכנס למסע יקר כלכלית ופוליטית לא למען הביטחון, אלא למען תוואי שייספח חלקים מהגדה המערבית. בדצמבר 2005, שרת המשפטים ציפי לבני אפילו הודתה ש – "לא צריך להיות גאון כדי להבין שלגדר יהיו משמעויות על הגבול העתידי. זו לא הסיבה שבגינה היא נבנתה, אבל אפשר שיהיו לה השלכות פוליטיות". גורמים רשמיים בממשלה הישראלית דיברו רבות בפומבי על תוואי הגדר ועל חיבור גושי ההתנחלויות, ובכלל זה גם "ירושלים רבתי", למרקם החיים בישראל. נו, אתם עדיין חושבים שזה לצרכי ביטחון?

2) מוכרים לנו "הפרדה" בנימוקי "ביטחון"

שמה הרשמי של הגדר הוא לא "גדר הביטחון" אלא "מכשול ההפרדה". משרד החוץ, שהבין ודאי את משמעות המילה "הפרדה" (באפריקנז: אפרטהייד), הוא היחיד שלא השתמש במונח הרשמי, אלא בשם "גדר הביטחון", ובסוף זה תפס גם בתקשורת. זוהי דוגמה מושלמת לאופן שבו סיסמאות פוליטיות עטופות בהילה הביטחונית, כדי שלא ניגע בהן מייראת קדושה. האמת היא שזאת גדר שמטרתה לספח את המתנחלים ושטחיהם-הגנובים לישראל. וכרגיל, כל כך רצינו לשכנע אחרים שמטרת הגדר היא ביטחון, עד שנפלנו בספין של עצמנו, והתחלנו להאמין לכך גם כן.

בוא נזכור שהגדר נהגתה על ידי ממשלת ברק בשנת 2000, כאמצעי להיפרדות פיסית מהפלסטינים, שישראל תמיד רצתה בה, כמו גם כמעין אזהרה לערפאת, שאם לא יהיה יותר "רך", ישראל תוכל לבצע צעדים חד-צדדיים כדי ליצור עובדות בשטח (כאילו שהיא לא עשתה זאת משך שנים). באוקטובר 2000, פרסמה ממשלת ברק "תכנית היפרדות ביטחונית", שבה הוצע "מכשול" שיספק ביטחון פיסי לאזרחי ישראל (הכולל באופן מרשים את המתנחלים), ולתבוע מהפלסטינים מחיר כלכלי גבוה, באמצעות סגרים, הגבלות מסחר, סנקציות ואמצעים אחרים, כדי ללחוץ עליהם להיכנע לתנאינו.

3) "חורים" בסיפור הביטחון

  • החומה כוללת יותר מ-200,000 תושבים-פלסטינים בצד ה"ישראלי" שלה (לא כולל ירושלים). אם הפלסטינים הם סכנה ביטחונית, כיצד יתכן שהמכשול הוא לצרכי ביטחון?
  • הסטטיסטיקה מלמדת שרוב המחבלים הסתננו בכלל במחסומים, לא דרך השטחים הפתוחים. הבדיקות במחסומים עדיין מגוכחות, בגלל שלא ניתן למנוע מרבבות פועלים פלסטינים (באישור) מלהיכנס לישראל (עדיין), ולהכביד על התנועה של המתנחלים מן/אל ישראל. החומה לא הייתה נחוצה מסיבה ביטחונית, אלא מסיבה טריטוריאלית.
  • החומה לא עוצרת רקטות ולא יכולה לעמוד בפני מנהרות. אז האם היא פתרון אמיתי, או אקמול שמטפל בסימפטום? האם אנחנו באמת מצפים שהפלסטינים ייכנעו ודי, או שהם ימשיכו למצוא דרכים להתנגד? אולי במקום לסתום אותם בחומות בטון כדאי יותר לטפל ולהקשיב למצוקה שמאחורי האלימות?

4) החומה מזיקה לביטחון

מומחי ביטחון רבים טוענים שהחומה מזיקה לביטחון, ולא תורמת לו, כי היא הופכת את חיי הפלסטינים לנואשים, ולכן יש לצפות שהם ימשיכו להגיב לה, גם באלימות, בין אם מעליה (קסאמים למשל), מתחתיה (מנהרות, כמו זו שבאמצעותה חטפו את החייל שליט), בחו"ל, או באמצעים אחרים. החומה אינה הפתרון, כי היא רק מנציחה ומרחיבה את הבעיה.

הזינו כתובת מייל, כדי לקבל עדכונים אל שו"ת חדשות.

הצטרפו אל 18 שכבר עוקבים אחריו

להציג את כל השאלות בנושא:

%d בלוגרים אהבו את זה: