אתר זה נועד לסייע לישראלים ששלום וזכויות אדם חשובים להם, להתמודד עם קלישאות וסיסמאות נפוצות, באופן פשוט, עובדתי, מתומך וקצר.
אם אתם לא בטוחים בעצמכם, או רוצים להיפתח לאפשרויות אחרות, או אם עייפתם מויכוחים, או שקשה לכם להביע את דעתכם, או אם אתם רוצים להוכיח נקודה – אנחנו כאן. טיילו באתר, הירשמו לעדכונים ושלחו לנו הצעות. אתם יכולים לקרוא ולחשוב על הדברים כדי לקבל רעיונות, או להעתיק-ולהדביק תשובות, ואפילו רק לשלוח לינק למקום הרלוונטי, הכול לפי נוחותכם. אנחנו מוותרים על כל הזכויות.
למה תשובות קצרות?
כמי שמעודדים מחשבה ביקורתית ומבינים את המורכבויות והניואנסים של כל עימות פוליטי, אנחנו שונאים תשובות פשוטות. הן מעוותות את הנושא הרבה יותר מאשר מבהירות אותו, וכמעט תמיד מעודדות קיטוב וחלוקה ל"הם" ו"אנחנו", כאשר ה"אנחנו" תמיד צודקים, וה"הם" הם הטועים, אם לא התגלמות הרשע המוחלט. אבל בכל הנוגע לפתרון סכסוכים, כמו זה של הישראלים-היהודים מול הפלסטינים-הערבים, למסגור ולנרטיב יש חשיבות לא פחות מאשר לעובדות.
המכנה המשותף
כל הממשלות בישראל, בין אם היו מהעבודה, מקדימה או מהליכוד, קידמו בהצלחה מסגרת המבוססת על הביטחון בלבד . ישראל, לפי הגרסה הממלכתית, היא מדינה קטנה, רודפת שלום, דמוקרטיה-מערבית נצורה בים של ערבים הרוצים לחסלה, הנתונה במאבק הישרדותי על קיומה, ופועלת רק מתוך הגנה עצמית. ממסגרת הביטחון של ישראל נעדרת עובדת הכיבוש, שישראל מתכחשת לקיומו ומרוקנת אותו מכל תוכן, ובמקומו היא מלהקת את עצמה בתפקיד קרבן תמים של "טרור ערבי". המסגור הזה מניח, בין היתר, שכל מה שישראל עושה ב"שטחים" הוא אילוץ ביטחוני טהור; ש"הביטחון" מחייב שליטה מלאה של על כל הארץ, ולפעמים גם על שטחים נוספים, בלבנון, בסוריה, במצרים וכו'; שרק הפלסטינים הם אלו שדוחים את השלום; ולבסוף – שצד אחד בהכרח ינצח והאחר יפסיד.
הביטחון הוא דאגה לגיטימית של ישראל, כמו שהוא חשוב למדינות אחרות. עם זאת, מסגור המציאות על הביטחון לבדו – משמעותה שליטה אומניפוטנטית, והוצאת השלום מכלל אפשרות. בתור ישראלים שמאמינים שהביטחון של ישראל והישרדותה לאורך זמן, כמו גם תקינותה המוסרית, תלויים בהשגת הסדר עם שכניה, אנחנו מסרבים לראות כך את הדברים. למעשה, אנחנו דוחים את כל המסגור הרשמי הזה על הסף. הקריאה שלנו את ההיסטוריה של האֵזור ושל הציונות, ההבנה שלנו את הסיבה למדיניות הישראלית בשטחים ואופן ביצועהּ, והניסיון שלנו עם מכרים וחברים פלסטינים, מביאים אותנו להסיק מסקנות שונות לגמרי.
המסגור המוצע כאן מבקש לפנות אל הסיבות הסמויות של הסכסוך בין ישראל, הפלסטינים, ובמובן הרחב יותר גם "העולם הערבי", תוך הצבעה על הדרך החוצה מהמצב. בהשוואה למסגור הביטחון, המסגרת שלנו – של שלום וזכויות אדם – נשענת על העקרונות האלטרנטיביים הבאים:
| המסגרת הישראלית של ביטחון
התפיסה: בלעדיות ארץ ישראל שייכת בלעדית לעם ישראל. אין עם אחר שיש לו לגיטימציה לזכויות או תביעות עליה.
הגדרת הבעיה: ביטחון ישראל נלחמת על קיומה. הערבים לא רוצים שלום. הפלסטינים הם אויבינו מאז ולתמיד. מדיניות ישראל מבוססת על דאגה ביטחונית בלבד. אין כיבוש. הבעיה היא הטרור הערבי.
הפתרון: מנצחים-מפסידים הסכסוך הוא אפשרות לנצח או להפסיד, ולכן, או ש"אנחנו" "ננצח" או "הם". כרגע אנחנו מנצחים, ויש לקוות שזה לא ישתנה בעתיד. התשובה לאנטישמיות היא ישראל צבאית וחזקה, וברית עם ארה"ב. בסיפור הזה יש טובים ורעים, איתנו ונגדנו. לכן, כקרבן, ישראל פתורה מלשאת באחריות למעשיה, מכוונים או לא, חריגים או לא. כל פתרון חייב לכלול שליטה ישראלית בכל הארץ, בדרך זאת או אחרת. אם ישראל תאפשר למדינה פלסטינית לקום, היא בהכרח תהיה קטומה, לא מתפקדת ורק חצי-ריבונית. |
מסגרת המבוססת על זכויות אדם
התפיסה: זכויות לאומיות הדדיות לשני העמים השוכנים בארץ יש זכות להגדרה עצמית.
הגדרת הבעיה: כיבוש יוזם ומתפשט הפלסטינים מכירים בריבונות ישראל ב-78% מהשטח; העולם הערבי הציע לישראל השתלבות. ישראל שואפת להתפשט אל השטחים הכבושים באמצעות התנחלויות ושליטה, ואף עושה זאת. הבעיה היא לא הטרור של שני הצדדים. כל ההתקפות על אזרחים הן אסורות, בין אם הן מבוצעות בידי מדינות או שחקנים לא-מדינתיים. הפתרון: מנצחים-מנצחים כמו במקומות אחרים בעולם, יש לשאוף לפתרון המתבסס על עקרונות זכויות אדם והחוק הבינ"ל. זהו פתרון שבו כולם מנצחים. כל פתרון כרוך בהגדרה מוסכמת של ריבונות פלסטינית. ישראל היא מעצמה אזורית שחייבת לשאת באחריות למעשיה. אנטישמיות היא צורה של גזענות. רק כיבוד זכויות האדם יוכל לטפל בתופעה זו, ובדאגות הביטחוניות של ישראל. |
אנו דוחים כל ניסיון מתעתע לעושת לסכסוך מיסטיפקציה, ולטעון כאילו היהודים והערבים הם אויבים "מקדמת דנא", או שאנו מצויים בעיצומה של "התנגשות של ציביליזציות". זהו סכסוך פוליטי, במקום וזמן ספציפיים, ובתור שכזה יש לו פתרון.
אנו דוחים גם את העיקרון שהטרור שייך לצד אחד. אנו מגנים כל התקפה על אזרחים, אבל גם מכירים בכך שאלימות כזו היא סימפטום של דיכוי בלתי נסבל, שיסתיים רק כשהעוולות של העמים יגיעו לכדי פתרון.
לפי הדוֹגמה שלנו, רק פתרון פוליטי המבוסס על זכויות אדם והחוק הבינלאומי יוכל למלא אחר הדאגות של כל העמים לצדק ולביטחון. זאת לא הצעה "מהפכנית". זכויות אדם והחוק הבינלאומי אינם רק בסיס לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא הם גם מציעים את התקווה היחידה בעולם כיום: שוויון, רב-תרבותיות, זכויות, שלום, צדק ושגשוג, במקום הריאל-פוליטיק השולט כיום: דומיננטיות של מעצמה גדולה, מיליטריזם וקפיטליזם עולמי אגרסיבי.
ומצד שני, עלינו להכיר גם בהצלחות שהיו לניסיונות להגיע לפתרון הוגן לסכסוך, על אף שהן טושטשו באלימות של השנים האחרונות. הן הפלסטינים והן הליגה הערבית הכירו בישראל שבתוך "הקו הירוק" (קרי, 78% מהארץ המשותפת); ישראל נתונה בשלום עם מצרים וירדן, ומקיימת קשרים עם מדינות ערביות רבות, ויחסים מתרחבים והולכים ברחבי העולם הערבי והמוסלמי; "מפת דרכים" דיפלומטית מבטיחה נוסחה על ידי ארה"ב, אירופה, רוסיה והאו"ם; רוב של היהודים בישראל הכיר בעם הפלסטיני, והביע נכונות לוותר על השטחים הכבושים אם ביטחונם יובטח; וישראלים ופלסטינים לקחו חלק במשא ומתן מתמשך בעבר, גם אם לסירוגין.
שלום צודק בארץ אינו רק חלום באספמיא. הוא ניתן להשגה, אם ניגש אליו בדרך נכונה, מתוך משוואה שכולם מרוויחים ממנה, שמכירה בזכויות, ומתייחסת לתביעות ולעוול של כל הצדדים. לשם מטרה זו אנו מציעים את המסגור מחדש. זהו מסגור ביקורתי של הישראלים היהודים. הוא לא מתיימר לייצג את עמדות הפלסטינים, אך הוא בונה, משום שהוא נוגע בקונפליקט מבחינה פוליטית ומניח שיש פתרון צודק ובר-ביצוע, והוא מביא תקווה, בהציעו דרכי מפלט מהקונפליקט בן מאה השנים "שלנו", בדרך שמספקת גם דגם של פתרון סכסוכים (לא רק "ניהולם") לעם נדכא בכל מקום.
האתר נכתב בהשראת עבודתם של אמילי שפר, ג'ף הלפר וג'ימי ג'ונסון.
כולם מדברים על שלום 