או בגרסה המלאה:

"הפלסטינים דחויים בכל מקום, וכל אומה ערבית אחרת סילקה אותם משטחה. אפילו המצרים שמחו להפטר מרצועת עזה בקמפ דיוויד".

1) לא בגלל שהם פלסטינים, בגלל שהם פליטים.

הפלסטינים הם עם של פליטים. הם אינם יושבים בארצם בעל-כורחם. לצערנו, אין כמעט אף מדינה שאצה לקבל פליטים, לקלוט אותם ולעזור להם. הרבה מדינות עוזרות בסוף, אבל זה תמיד נחשב לכאב ראש כלכלי, שכרוך גם בבפערים תרבותיים, פחדים וגזענות. גם את היהודים לא ששו לקלוט כפליטים, והרבה ממשלות ראו בתמיכה בציונות תכנית שתמנע תנועה של פליטים אליהם. לכן, זה לא שהפלסטינים לא רצויים, אלא שפליטים בכלל אינם רצויים, כפי שקורה באחרונה בישראל עם פליטים מדרפור.

חוץ מזה זה נשמע ממש כמו מה שאמרו על היהודים – שהם הבעיה של העולם ואף אחד לא רוצה אותם… כך שכדאי להיזהר מדמגוגיה כזו.

2) האחריות למצב איננה של המדינות האלו.

זה מגוחך לדרוש ממדינה אחרת שתתמוך במיליוני פליטים שאינם אנשיה, ושהיא לא גרמה למצבם. ארצם של הפלסטינים היא פלסטין, וקליטתם במדינה אחרת פירושה ויתור על ארצם. והרי גם אנחנו לא ממש טיפלנו בפליטים הפלסטינים אזרחי-ישראל שיצרנו ונותרו פליטים אצלנו (כגון: הכפרים הלא-מוכרים, נוכחים נפקדים). העניין הוא שמה שיצר את הפליטות שלהם היא העובדה שאסרנו עליהם לשוב לבתיהם ורכושם, וזה דבר שהוא גם אסור ע"פ החוק הבינ"ל, וגם לא הגיוני. אחרי הכול, בכול המלחמות שלנו יש לנו פליטים פנימיים שנמלטים מאזור המלחמה, ולא יעלה על הדעת שלא ייתנו להם לשוב לבתיהם ורכושם, בגלל שהם מנסים לשרוד. ומה אם מישהו רק "במקרה" לא היה בבית. זה פשוט לא הגיוני. לכן, אין שום היגיון להטיל את האחריות לשיקומם על אחרים.

ואגב, אם כבר, זה גם סותר את הטענה שהערבים תומכים תמיד בפלסטינים, ושכל מדינות ערב הן כמקשה אחת.