1) זה כיבוש בפועל.

מבחינה לשונית המושג המשפטי הוא "Occupation" (החזקה, תפיסה, דיירוּת), אבל לעברית זה תורגם כ"כיבוש, ולכן זה המושג בשימוש. אבל גם אם נקרא לזה בכול שם אחר, המושג תופס ואיתו חובותיו. קודם כל, מפני שההגדרה המקובלת בעולם ל"כיבוש" מתארת שליטה יעילה על שטחים שמעבר לגבולות המוכרים של מדינה, יותר מאשר בענייני ריבונות. לכן, אם לומר זאת בפשטות, גם בלי כל ה-בלה-בלה המשפטי, אם לפלסטינים החיים בשטחים אין יכולת להשפיע פוליטית או להשתלב בשלטון הזר שריבון בשטחיהם, עבורם החיים הם תחת כיבוש-צבאי.

2) זה כיבוש גם ע"פ החוק הישראלי.

הידעתם? הריבון בשטח הוא הצבא, שלא כמו השטחים שבתוך הקו הירוק, וזה בגלל שמדינת ישראל מעולם לא סיפחה את השטחים. כל הנעשה בשטחים נעשה בתוקף צווים צבאיים ובאישור משרד הביטחון.

3) וזה כיבוש גם לפי החוק הבינלאומי, באופן ברור לגמרי.

הטענה של ישראל שאין כיבוש, אלא שהשטחים שהיא תפסה ב-1967 הם "במחלוקת" או "מוחזקים" איננה נתמכת על ידי החוק הבינלאומי או הקהילה הבינלאומית. עד לא מזמן, ישראל טענה שכיבוש קורה רק כשמדינה ריבונית אחת כובשת שטח של מדינה ריבונית אחרת, ומאחר שעל הגדה המערבית (וירושלים המזרחית) ורצועת עזה מעולם לא חלה ריבונות של מדינה, אין כל עילה לאחרים לתבוע אותה. במציאות, הטענה הזאת הופרכה שוב ושוב. ההחלטה החד-משמעית ביותר, אשר שמה קץ לטיעון החלש-ממילא הזה, ניתנה על ידי ביה"ד הבינ"ל לצדק בהאג, בחוות הדעת המייעצת שלו על החומה, שקבעה חד משמעית שרצועת עזה והגדה כולה, כולל מזרח ירושלים, הן שטח כבוש. בכך נסתם הגולל האחרון על הטענה המפוברקת הזאת.

הנה מה שאומר ג'והן דוגרד, השליח המיוחד של האו"ם בדבר מצב זכויות האדם בשטחים הפלסטינים הכבושים מאז 1967, אחת מן הסמכויות המובילות בעולם בדבר החוק הבינלאומי, בדו"ח זכויות האדם למועצת זכויות האדם לשנת 2007:

העובדה שהשטחים הפלסטיניים הכבושים כבושים על ידי ישראל ונשלטים על ידי כללים השייכים למשטר חוקי מיוחד של כיבוש, איננה ניתנת לערעור. ביה"ד הבינלאומי לצדק אישש זאת בהקשר של הגדה המערבית ומזרח ירושלים בחוות הדעת המייעצת מ-2004 בדבר ההשלכות החוקיות של בניית החומה בשטחים הפלסטיניים הכבושים (עמ' 136, פסקה 78), וקבע שאמנת ג'נבה הרביעית העוסקת בהגנה על אזרחים בשעת מלחמה, מ-1949, חלה על שטח זה (עמ' 136, פסקה 101). מועצת הביטחון, העצרת הכללית והצדדים החתומים על אמנת ג'נבה הרביעית הכריזו שהאמנה ניתנת להשלכה על כל השטחים הפלסטיניים הכבושים (עמ' 136, פסקאות 96-99). זאת ועוד, אין זה אפשרי לטעון ברצינות, כפי שישראל מנסה לטעון, שישראל חדלה מלכבוש את עזה מאז אוגוסט 2005, כשהוציאה את מתנחליה וצבאה מעזה […] ישראל הוכיחה את יעילות שליטתה על השטח בכך ששלטה על כל גבולותיה החיצוניים של עזה, המרחב האווירי והמים הטריטוריאליים. מאז, היא הפעילה את סמכותה הצבאית בתוך עזה באמצעות פלישות צבאיות והפגזה, בנסיבות שבבהירות מייצרות כיבוש.

4) נניח שזה לא שלהם, איך זה עושה את זה שלנו?

ולסיום,  השטחים לא סופחו על ידינו, ולא הוכרו על ידי אחרים – כחלק מהמדינה. כך שגם אם השטח לא שייך למדינה אחרת, הרי שהוא עדיין בוודאי לא שלנו.