בוודאי, לכל עם. אבל, כאמור, התביעה של יהודים להגדרה-עצמית במולדתם ההיסטורית – ארץ ישראל – תקפה כמו זו של כל "הלאומים", והיא אינה יכולה לגבור על תביעת הפלסטינים להגדרה עצמית -לאומית במולדתם – פלסטין. אין זה משנה אם מישהו "הופך" ל"עם" לפני מישהו אחר. העיקרון של הגדרה-עצמית הוא אוניברסאלי, ואין קבוצה שיכולה לדרוש אותו לעצמה ולדחות אותו בנוגע לאחרים. זהו לב הסכסוך וזה המפתח לפתרונו. אף עם לא יצליח למנוע את הזכויות הלאומיות של האחר, אלא אם אחד הצדדים יצליח להרוס לגמרי את השני – אפשרות שאף אדם שפוי או מוסרי לא יכול לקבל. הבעיה, אם כן, איננה דחיית הזכות היהודית להגדרה עצמית, אלא כיצד להכיר באופן שווה בשתי התביעות על הארץ.
ואגב, סתם כדי להוריד מהיהירות, כדאי להזכיר שתביעת העם היהודי להיות אומה עם זכות להגדרה עצמית איננה מקובלת על כל, ואולי אף על רוב היהודים. רק כ-35-38% מיהודי העולם חיים בישראל (תלוי את מי שואלים; לכ-40% יש אזרחות ישראלית, כולל מספר גדול של חרדים א-ציוניים, לא כולם חיים בארץ), קרי רובם רואים את עצמם כקהילה אתנית, תרבותית או דתית שמגדירה את עצמה על פי אזרחותם הלאומיות (אמריקאים, בריטים, ארגנטינאים וכד'), ולא על פי יהדותם.
ראו גם:
כולם מדברים על שלום 