1) סבבה. אז מה? גם פלסטין שייכת לעם הפלסטיני…
בהחלט יש לנו קשר היסטורי אותנטי, אך לא בלעדי. יהודים היו הרוב בארץ רק במשך 1,900 מתוך 10,000 השנים של ההיסטוריה המודרנית, ופחות מזה היו הריבון והרשות בה. הכנענים, לדוגמה, היו קבוצה דומיננטית משך יותר מאלפיים שנה, כמו גם הנטופים. יושבי נהר הירמוך היו באזור משך ארבעת אלפים שנה והניחו את היסודות החקלאיים לקהילות שבאו בעקבותיהם. ב-1,400 השנים האחרונות לערך, הארץ הייתה "שייכת" למוסלמים, ברובם ערבים, למרות שעמים רבים באו והלכו. ליהודים אין זכות על הארץ יותר או פחות מכל האחרים שיִישבו אותה. בשורה התחתונה, אף אחד לא יכול לטעון לבלעדיות על הארץ.
הטענות הפלסטיניות והיהודיות, שתיהן נשענות יותר על אידיאולוגיה לאומית ואמונה מאשר על עובדות אובייקטיביות. המסקנה היחידה היא, למען הרווח של שני העמים של ימינו, שעל שניהם להכיר בזכויות הלאומיות והתביעות של האחר, ולשאוף להגיע לפתרון המכיל את כולן.
2) ארצות אינן שייכות. ומדינה דמוקרטית דורשת שוויון מלא.
אם ישראל היא מדינה דמוקרטית, הרי שהיא שייכת לכל אזרחיה, אשר לפחות 24% מהם אינם יהודים (ואפילו 30% אם כוללים מהגרים). אם ישראל היא דמוקרטיה, אזי היא שייכת לכל אזרחיה, כשם שבארצות הברית יש רוב לבן-נוצרי, אבל המדינה לא "שייכת" ללבנים-הנוצרים. גם הצהרת העצמאות של ישראל קובעת כי המדינה: "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות."
תגובה אחת
24/11/2010 בשעה 3:50 pm
ליהודים יש זכות להגדרה עצמית « כולם מדברים על שלום
[…] – תקפה כמו זו של כל "הלאומים", והיא אינה יכולה לגבור על תביעת הפלסטינים להגדרה עצמית -לאומית במולדתם – […]