"הרשות הפלסטינית לא מצליחה לשלוט על אנשיה. כל עוד הרשות לא שולטת בטרור, אנחנו לא יכולים לסיים את הכיבוש."

1) לשלוט איך?!

תחשבו כמה מאמץ זה לקח לנו, למרות הכוח העצום של הצבא, המודיעין, כוח האדם והתקציבים. והרי לרשות הפלסטינית בקושי סמכות מוגבלת (60% מהגדה הם בשליטה ישראלית מלאה, ואסור להם לפעול בה; ועוד 21% מצויים בשליטה ביטחונית ישראלית). לרשות אין תשתית של ביטחון לאומי, או כל ריבונות על שטחה, ואוסרים עליה להכניס אפילו ציוד ביון. לכן אין זה סביר לצפות מהרשות שתוכל להשפיע בשטח. בתוך הערים שבהן היא שולטת, אגב, היא עשתה עבודה לא-רעה.

2) לא לסיים את הכיבוש – נשמע די רע לישראל.

ובינתיים, מה? כל עוד הדרישה הבלתי-אפשרית הזאת נמשכת – האם אנחנו צריכים להמשיך ולממן את ההתנחלויות, החומות, הכבישים העוקפים והמחסומים בכל פינה –  אשר מלבים את הסכסוך? לא עדיף לשבור את מעגל הדמים? ולמה לא להפסיק עם הריסות הבתים? עם הפקעת הקרקעות? עם שאיבת המים? עם המחצבות שגונבות משאבי קרקע שאינם שלנו?

3) לא כל התנגדות היא טרור.

אנחנו לא יכולים לצפות שהרשות הפלסטינית תהיה השוטר של ישראל. אלא אם יש תכנית פוליטית המבטיחה את חירותם של הפלסטינים, ושבמסגרתה הפסקת האלימות היא הדדית, כולל מהמתנחלים, הרי שזה פשוט לא יקרה. זכרו שהחוק הבינלאומי מכיר בזכותם של עמים נדכאים להתנגדות ואף למאבק מזוין, כל עוד ההתנגדות לא כוללת פגיעה בחפים מפשע. לכן,לצפות שהעם הנכבש פשוט יקבל בהכנעה את המצב זה לא ריאליסטי ומגוחך. לקרוא לכל ניסיון-דקירת-חייל "פיגוע" ו"טרור", פירושו לטשטש את האבחנה בין אזרחים וחיילים, וזה כבר דבר מסוכן מאוד לכולנו.